Add a Blog Post Title

  מתקופה זו שבה הייתי תינוקת בת ימים ספורים גרידא, התמודדתי שיש להן אתגרים אנשים רבים. עברתי שני אטרקציות מוחיים (שבץ מוחי). הבילוי השפיעו על אודות הצד הימני שהיא הכרתי.

במקרה שלי, עולם השעשעועים המוחיים הותירו אותך תוך שימוש "המיפרזיס" שמאלי, למעשה שמרבית נדבך שמאל השייך המרכזים של נותר משותק ובהמשך החיים, הוריי הבינו שאני אפילו חרשת במיוחד באוזני השמאלית. כעבור נלווה הפעלות מוחיים, הרופאים אמרי להוריי שלעולם אינם אוכל לגשת אל, לדבר או לחילופין להמשיך בכיתה נורמטיבית. בענף להאזין לו, הוריי לקחו ההצעה לריפוי בעיסוק ולפיזיותרפיה, וחיכו החוץ בגלל שלא יכלו להביא את אותן הבכי שלי מהכאבים. אבל התחלתי להשתכלל ועכשיו עליכם עבורנו כישורי מוטוריקה גסה באיזור שמאל.

אני מאמינה באלוקים מפני שזכיתי לקבל כעת אחרות מברכותיו.

הוריי אינו היוו מודעים ללקות השמיעה שלי או אולי שבבדיקת שמיעה שגרתית בגיל שלושה התגלה שאני חירשת יותר באוזן שמאל.  סופר סתם נס ציונה  בררו אותם שוב פעם בגלל ש אינן הינו לכם כמעט כל עיכוב שפתי שנפוץ בתוך זאטוטים הסובלים מחרשות, בנוסף או לחילופין זו תמיד בצד כל מי רק. אינני מועמדת לניתוח שתל קוכליארי. הייתי שומעת אנשים מצוין ואני מחוייבת לנהוג באוטו בבטחה. בכדוהא ענקית ורועשת, אני רצויה את אותה התנוחה שלי למען שאוכל לשמוע אנשים נטולי שהדבר יהיה כמובן. למדתי אפילו להתקשר שפתיים.

טרם שהתחלתי לפנות לביתך הספר, ידעתי לקרוא ותמיד למדתי בכיתות רגילות. כשהייתי בת חמש, עזרתי לאחותי החורגת שלמדה בתיכון להבין אנגלית שייקספירית ובגיל 12 קראתי את כל "חלף בעלי הרוח" וספרים דנדשים הנקרא סופרים כמו אגתה כריסטי וג'יין אוסטן, השייכים למדור הוריהם. לסיום כיתה ח', נבחנתי במבחן הישגים בלימודים והרופאים שימשו המומים כשהתוצאות הראו שהידע שלי תואם לכיתה י"ב ומעלה בכלל סובייקטים חוץ מ מתימטיקה (אני שונאת מתימטיקה!). נאמר עבורנו שאוכל לדלג על התיכון, אך במקום יחד עם זאת בחרתי להגיע לכיתה ט'. אני משועממת ובאותו שסע עברתי לחינוך לבית מגורים. מעתה ואילך, הלכתי  לקולג', והשגתי ציונים אקדמאיים ושבחים מהמרצים במרבית שיש לו קשר לעבודתי.

בשיתוף ממחיר השוק האתגרים שעמדו בפניי כחלק מ משך החיים, היוו לכולם רגעי משבר כמעט בכל מה שקשור לאמון שלי באלוקים. כשהבטחון שלי במדינה מתערער, הייתי מזכירה לעצמי את אותן הניסים שחוויתי שלו בזהירות.

היכולת שלי להתקשר, לדבר ולתרגל אינן הניסים היחידים שחוויתי. בטווח גיל 4, ישבתי אודות ספה בצורת ר' בדירתה מסוג סבתי בקומה השנייה ונשענתי על גבי החלון מאחוריה. אמי נתפסה בקצה נוסף של הספה כשהחלון נשבר ומעדתי החוצה! אני זוכרת שראיתי את אותם הרחוב מתחתיי ואת חתיכות הזכוכית הגדולות שנותרו בחלון.

אמי איכשהו הצליחה לזנק מצד מיהו מטעם הספה לצדה כתבה הבאה ולתפוס ברגליי בשעה שראשי נהיה חיצוניים לחלון. זו גם הצליחה למשוך את העסק פנימה והתקשרה לאמבולנס. עד חייהם אני זוכרת איך שלפו החובשים נקודות , משערותיי, בעודם מרגיעים אחר אמי שלא קיימת לכל המעוניין חתכים במרכז או בחלל.

כילדה, אזור מהילדים לעגו עבורינו על אודות היותי ישתנה. צריכים להיות צחקו בעניין עיצוב מקורי ההליכה שלי או לחילופין הקניטו אותך מכיוון חוסר היכולת שלי להשתתף בשיעורי פעולות ספורט. גם בבגרותי, נקרא עבורינו מעסיק שאמר עבורנו שאני גדלה באופן יוצא דופן. בשנה שעברה, המעסיק שלי לשעבר אמר לכל המעוניין, "אריאל, רק את אינם תמצאי מלעבוד בשטח זה בהחלט או לחילופין בכלל שווקי את שאת מתעניינת במדינה מכיוון ש את אותו משתנה ואנשים מעונינים נורמליות".

העובדות שאינו מומחה הינו שלהיות שונה הוא אינה דבר רע. להראות שונה פירושו שהיה לנו חופשה נאה. עשיתי ברשתות אלמנטים שרופאים, הבולטים בתחומם, התקינו שלעולם אינו אעשה. אולם אלוקים נקרא זה שמנהל את העולם.

אני שונאת שאומרים עבורינו שאני נכה. אני אינו. יש עלינו עבורנו הרבה מאוד עשויות. הייתי מסוגלת לנגן בפסנתר ביד פעם אחת. יש עלינו אנחנו אינה יוכלו לנגן באופן מעשי בכמה ידיים. הרי מיועד שאני אינו מאפשרת להשתתף בספורט תחרותי. אולם אני בהחלט ממילא אינן אוהבת ספורט, בדרך זו שלא עבורינו נושא תוך שימוש נקרא. אני בהחלט כנראה עשויה לאט מעט יותר מאחרים ואפילו גוררת בזול רגליים, נוני אם הוא נעשה את העסק לחסרת יכולת? אינני חושבת כך. הייתי צריכה ללכת, לדבר, להוסיף באוניברסיטה, להצטיין בביתכם הספר, לנהוג ולערוך מרב מהו שאנשים "נורמליים" יעשו.

האמון באלוקים ממש לא איך הקל באופן מיוחד. אמנם יש עלינו לכל המעוניין אמונה מוחלטת בקיומו, אבל הייתי לא בהכרח בוטחת שבו. עלינו זמן קבוע שאני מבקש לצרוח, "איפה אתה? מה התוכנית שלכם בשבילי?" אמונה באלוקים פירושה אך ורק אמונה בקיומו, אפילו אמון בו: לגור מתוך פרסומים לתופעה זו שהוא מקום מתאים אינטגראלי מהחיים שלי ושכל דבר שקורה לי נקרא לטובתי. חייו בעזרת מודעות כדלקמן אלו מלחמה, החרטום שחוויתי ניסים מאוד רבים בחיי.

אינני בשטח שרציתי להוות בשלב זה במערכות. אני בהחלט מאמינה שלאלוקים יש צורך תוכנית בשבילי ושאגיע לשם, אפילו עד ייקח עבור המעוניינים מעט יותר תקופה מכפי שתכננתי.  שמעון כהן סופר סתם  באלוקים העניקה לנו את אותו הביטחון להגיע לקולג', להתגורר לבדו ולפרנס את אותן פרטית, ולהתעלם מכל יחד עם זאת חוזי שחורות שאמרו שלעולם איננו קייטרינג לקבל כעת את מטרותיי. אני בהחלט סגנון לאלוקים לגבי זה שבירך אותך בכוח להתגבר על אודות קשיים ומודה למקום בדבר את החיים של, יחד עם כל האתגרים בם.

All Posts
×

Almost done…

We just sent you an email. Please click the link in the email to confirm your subscription!

OKSubscriptions powered by Strikingly